אמא לחמישה, עם משפחה שאני אוהבת ועם חיים שעובדים. יש לי בית, יש לי זוגיות ויש לי עשייה מקצועית. ובשלב מסוים הבנתי משהו פשוט ועמוק: שאפשר שהכול יהיה בסדר – ועדיין להרגיש שהחיים האלה כבר לא מצליחים להכיל את מי שנהייתי. לא כי משהו חסר, אלא כי משהו בי גדל.

הקול הזה בפנים לא ביקש שאוותר על המשפחה, לא על היציבות ולא על החיים שבניתי. הוא ביקש שהם יפסיקו להיות המקום היחיד שיש לי בו מרחב. ומשם נולד “מוגשמת”. לא מתוך רצון לברוח, ולא מתוך חלום להיות מישהי אחרת – אלא מתוך רצון עמוק לחיות את מי שאני גם בתוך החיים שכבר יש לי.

היום אני מלווה נשים שנמצאות בדיוק שם: אמהות עם חיים מלאים, שמרגישות שהייעוד המקצועי שלהן מבקש גם הוא מקום אמיתי בעולם שלהן.